על טלוויזיה וזקנה: שתי גרסאות וידאוגרפיות
عن التلفزيون والشيخوخة – صيغتان فيديو-غرافيّتان
On Television and Old Age: A Videographic Essay in Two Versions
אבישר, א’ וחרל”פ, א’ (2023). על טלוויזיה וזקנה: שתי גרסאות וידאוגרפיות. מסגרות מדיה, 23, 132. https://doi.org/10.57583/MF.2023.23.10034
תקציר
מסה וידאוגרפית זו מבוססת על מחקרו של איתי חרל”פ העוסק בייצוגי דמויות של זקנים וזקנות הצופות בטלוויזיה בשלוש סדרות דרמה ישראליות מהשנים האחרונות. בהתבסס על מאמר שפרסם בנושא זה בעבר, יצרנו שתי אדפטציות וידאוגרפיות לרעיונות המוצגים במאמר, כהמחשה בסיסית לשתי פרקטיקות וידאוגרפיות בולטות: הראשונה, “גרסה א'”, עושה שימוש בקריינות על רקע דימויים מתוך הסדרות, והשנייה, “גרסה ב'”, עושה שימוש במה שמכונה “המוד האפיגרפי” – שילוב של טקסט כתוב לצד הדימויים.
الملخص
يستند هذا المقال الفيديو غرافيّ إلى البحث الذي أجراه إيتاي خرلاب، ويتناول هذا البحث تمثيلات لشخصيّات لمسنّين ومسنّات الذين يشاهدون عبر التلفزيون ثلاثة مسلسلات دراميّة إسرائيليّة من السنوات الأخيرة. بالاعتماد على مقال كان قد نشره في هذا الموضوع في الماضي، نشرنا تكييفَيْن فيديوغرافيَّيْن (שתי אדפטציות וידאוגרפיות) لأفكار معروضة في المقال، كتجسيد أساسيّ لممارستَيْن فيديوغرافيَّتَيْن بارزتَيْن: المُمارَسة الأولى، “الصيغة أ”، تَستخدِم القراءة (קריינות) على خلفيّة شخصيّات من المسلسلات، والمُمارَسة الثانية، “الصيغة ب”، تَستخدِم ما يُسمّى “مزاج عِلْم النقوش” “המוד האפיגרפי” – دَمْج بين النصّ المكتوب والتصاوير (הדימויים).
Abstract
This videographic essay is based on Itay Harlap’s study of the representation of elderly television viewers in three recent Israeli drama series. Following a paper he has previously published, we have created two videographic adaptations of the ideas presented in that paper, as an illustration of two prominent videographic practices: The first, “Version A”, makes use of voiceover narration accompanied by images taken from the series examined, and the second, “Version B”, makes use of the “epigraphic mode” of audio-visual essays – The incorporation of on-screen text next to the images.
כתב העת מסגרות מדיה מפרסם מסות אודיו־חזותיות, וביניהן מסות וידאוגרפיות, לצד מאמרים שפיטים ומסות כתובות. המסה הווידאוגרפית המוצגת כאן בשתי גרסאות נוצרה בידי אריאל אבישר וד”ר איתי חרל”פ ומבוססת על מאמרו של חרל”פ (2020),[i] העוסק בייצוגיהן של דמויות זקנים וזקנות הצופות בטלוויזיה בשלוש סדרות דרמה ישראליות מהשנים האחרונות. להרחבה על הפורמט הווידאוגרפי וההזדמנויות שהוא פותח עבור המחקר והביטוי האקדמיים ראו את המסה הכתובה מאת אריאל אבישר (2023).[ii]
מסה ווידאוגרפית: על טלוויזיה וזקנה (גרסה א’), העושה שימוש בקריינות על רקע דימויים מתוך הסדרות:
מסה ווידאוגרפית: על טלוויזיה וזקנה (גרסה ב’), עושה שימוש במה שמכונה “המוד האפיגרפי”, כלומר שילוב של טקסט כתוב לצד (או על גבי) הדימויים:
רשימת המקורות
[i] חרל”פ, א’ (2020). “רייטינג זה מדד של זקנים”: הטלוויזיה “הישנה” והגוף הזקן. גחליליות, 2, 30–44.
[ii] אבישר, א’ (2023). אלף מילים, 24 פעמים בשנייה: על שילוב מסות וידאוגרפיות באקדמיה. מסגרות מדיה, 23, 131-125. https://doi.org/10.57583/MF.2023.23.10033