עבודת הדוקטורט, שכותרתה “תקשורת קהת שיניים; קביעת סדר היום הצבאי-ביטחוני בישראל בעתות שיגרה”, עניינה בשניים מהנושאים המעסיקים כיום תדיר את החברה הישראלית ואת הדמוקרטיות המערביות – תקשורת המונים וצבא וביטחון. המחקר מבוסס על תיאוריית “קביעת סדר היום” (Agenda setting theory), והוא בודק האם נושאים צבאיים-ביטחוניים מורכבים זוכים לבולטות ולמיצוי/העמקה מספקים, כמו גם למיסגור ביקורתי, בסדר היום התקשורתי, כפי שדורשת התיאוריה הנורמטיבית (Normative theory), הרואה בעיתונות “רשות רביעית” הפועלת מול המוסד הפוליטי בשם האינטרס הציבורי ולמען החברה האזרחית (יציב, 1997, עמ’ 10; מקוויל, 2014, עמ’ 186-184;Lichtenberg, 2002; McQuail, 2010, p. 164; Nossek & Limor, 2011).

מחקר זה טומן בחובו כמה חידושים תיאורטיים ואמפיריים. ראשית, כמעט כל המחקרים שנערכו עד היום ואשר עסקו בהעלאתם לסדר היום התקשורתי של נושאים בכלל ושל נושאים שאופיים צבאי-ביטחוני בפרט (Entman, 1993; Entman, 2003; Iyenger & Kinder, 1987; Kahneman & Tversky, 1984; McCombs, 2014; McCombs & Ghanem, 2001; McCombs & Shaw, 1972; Pan & Kosicki, 2001; Rice, 2009; Sheafar & Weimann, 2005; Wolfsfeld, 1997  ) לא סיווגו נושאים למורכבים או לפשוטים. לעומתם, מחקרי התקשורת הבודדים שכן סיווגו נושאים על-פי מידת מורכבותם (Cohen, Adoni & Bantz, 1990; Cohen, Adoni, & Nossek, 1993), לא בדקו את הקשר בין המורכבות של נושאים צבאיים-ביטחוניים ובין הבולטות לה זכו בסדר היום התקשורתי, דבר שמחקר זה נטל על עצמו לבדוק.

בנוסף, מחקרים רבים שנערכו עד היום, ואשר חלקם הוזכרו לעיל, עסקו בבחינת הבולטות (salience) ובבחינת המיסגור (framing) של נושאים בסדר היום התקשורתי, ואף בהשפעתם על סדר היום הציבורי ועל סדר היום הפוליטי, אך לא עסקו במיצוי (utilization) שלהם,

כלומר במידת ההעמקה של העיתונות בסוגיות המהותיות המרכיבות את הנושאים הזוכים להבלטה בסדר היום התקשורתי. מחקר זה עשה כן, דבר שאיפשר לו לשכלל את התיאוריה בהוספת מרכיב חשוב שמהווה אבן בוחן נוספת לצורת התיפקוד של העיתונות, שתכליתה הפיכתו של הציבור למיודע (informed) (Patterson & Wilkins, 2011, p.148) בנושאים החשובים לו מבחינה ציבורית. חידוש תיאורטי ואמפירי משמעותי, הנובע מעיסוקו של המחקר במיצוי, נוגע ל”רמה הראשונה של קביעת סדר יום” (first level agenda setting), אשר על-פי המחקר יש לחלקה לשני שלבים: הבולטות הנושאית, שמחקרי תקשורת ותאורטיקנים, לרבות מחקר זה, עסקו בה עד היום, והמיצוי הנושאי, שמחקר זה הציע, כאמור, לראשונה, את קיומו התאורטי וביצע לראשונה את בדיקתו האמפירית. “הזרימה הדו-שלבית של הבולטות” (The two step flow of salience), כמושג המאגד בתוכו את הבולטות ואת המיצוי, ואשר מביא לביטוי את מתכונתה החדשה של “הרמה הראשונה של קביעת סדר היום”, ביקשה להעמיד, על כן, בפני חוקרי תקשורת בעתיד מרכיב תאורטי וכלי מתודולוגי לבחינה מדויקת יותר של מידת העלאתם של נושאים לסדר היום התקשורתי.

יש לציין, כי בנוסף לכל אלה, עוסק המחקר בנושא שמחקרי תקשורת כמעט ולא עסקו בו עד היום והוא תיפקודה של העיתונות בסיקור נושאים צבאיים-ביטחוניים בעת שיגרה, בה לא קיים איום קיומי מיידי על חיי אזרחי המדינה וממילא הוא אינו משפיע על העבודה העיתונאית, כפי שהראו מחקרים רבים שעסקו בתיפקוד העיתונות בשעת חירום (דור, 2003; כהן-אלמגור, 2007א; מוריס, 1996; נוסק ולימור, 2005; נייגר, זנדברג ומאיירס, 2008; סטיבנס, 1995; Abramson, 1990; Glasgow University Media Group, 1985; Goddard, Robinson & Parry, 2008; Hallin, 1986; ; Moskos, 2000 Entman, 2003; Canal & Sanders, 2013; 1992Katz,; Mortensen, 2013; Bennett, 1990; McChesney, 2002).

תרומה נוספת של המחקר הוא עיסוקו בסיקור עיתונאי לאורך תקופה של 18 שנים וחצי. מחקרים בודדים בלבד עד היום עשו זאת, כשאחד מהם נערך בישראל בנושא הוויכוח על קו בר-לב, והאחר נערך בבריטניה בנושא הוויכוח על תקציב הביטחון של צבא בריטניה. אולם,  גם מחקרים אלה (פרנקל ונוסק, 2013; Hellinger & Judd, 1991; Lewis & Hunt, 2011) כללו סיקור עיתונאי של נושאים במשך תקופות זמן של שנים בודדות בלבד. בכך תורם המחקר להבנה טובה יותר אודות טבעם של היחסים בין המוסד הפוליטי לבין מוסד התקשורת במדינה דמוקרטית, וזאת לאורך זמן, דבר המעיד טוב יותר על השפעתם של המוסדות זה על זה.

בבסיס המחקר עמדה, על כן, השאלה אם נושאים צבאיים ביטחוניים יסודיים-תשתיתיים (לא מסווגים), שהם גם מורכבים, ושהשיח הציבורי אודותיהם עשוי לתרום לביטחון המדינה ולבקרה של החברה האזרחית על מערכת הביטחון, מקבלים בולטות בסדר היום התקשורתי, ובאיזו מידה, ואם לא, מהן הסיבות לכך? בנוסף, המחקר ביקש לשאול מהי איכות העלאתם של נושאים אלה לסדר היום התקשורתי – כלומר, מהי מידת מיצוי המורכבות שלהם בסדר היום התקשורתי ומהי צורת מיסגורם בסדר יום זה.

השערת המחקר הייתה, כי נושאים צבאיים-ביטחוניים מורכבים יובלטו בעיתונות פחות מנושאים צבאיים-ביטחוניים פשוטים. הסיבה לכך היא היותה של העיתונות בעלת נטייה לכתיבה פופולרית, גם כאשר מדובר בעיתונות המוגדרת “איכותית”, כפי שגילו בעבר הרקופ ואוניל (Harcup & O’neill, 2001). יחד עם זאת, שיער המחקר, כי בעיתון “הארץ” האיכותי, שהגדיר עצמו “עיתון לאנשים חושבים” ואשר עוסק בהרחבה בנושאי מדיניות חוץ, כלכלה, פוליטיקה וחברה (כספי ולימור, 1998, עמ’ 55-54) ומקדיש יותר מקום לפרשנות, לכתבות רקע ולמאמרים (כספי ולימור, 1998, עמ’ 124), תהיה הבולטות של נושאים מסוג זה גבוהה יותר מבולטותם של נושאים אלה בעיתון “ידיעות אחרונות”, המוגדר כעיתון פופולרי הפונה לקהל עממי ורחב, ומתאפיין בסגנון קליל ובעריכה מעין טבלואידית (כספי ולימור, 1998, עמ’ 59).

כמו כן, שיער המחקר, כי המיצוי\ההעמקה בנושאים המורכבים לא תהיה מושלמת בעיתונים הנחקרים, וזאת בשל העובדה שנושאים אלה כוללים סוגיות רבות הקשות להבנה על-ידי הציבור,  ועל כן העיתונאים בעיתונים הנחקרים לא יעמיקו בהם. עם זאת, שיער המחקר, כי בשל מאפייניו האיכותיים של עיתון “הארץ”, כפי שפורטו לעיל, אחוז המיצוי ובולטות המיצוי של הסוגיות המהותיות הכלולות בנושאים המורכבים יהיו גבוהים בו יותר בהשוואה למיצוי סוגיות אלה בעיתון “ידיעות אחרונות” הפופולרי.

נטייתם המקצועית של עיתונאים להמעיט בדיווחים העשויים לפגוע במורל הלאומי, כפי שבאה לביטוי במחקריהם של מאיירס וכהן ושל שמיר (מאיירס וכהן, 2009; Shamir, 1988), וכן נטייתה של העיתונות לא להציג דעות אופוזיציוניות לזו של המוסד הפוליטי בעת משבר או עימות ביטחוני (ברזילי, 1996; פרי 1999; פרי, 2008; פרנקל, 2001; פרנקל ונוסק, 2013), הובילו להשערה, כי כך יהיה גם בנושאים צבאיים-ביטחוניים בשיגרה – גם בעיתון “ידיעות אחרונות” וגם בעיתון “הארץ”. יחד עם זאת, הייתה השערת מחקר, כי עיתון “הארץ” יהיה, כדרכם של עיתונים איכותיים, ביקורתי יותר כלפי המוסד הפוליטי (רועה, 1994, עמ’ 55), ובכללו צה”ל, ועל כן ימסגר את הפרויקטים שבלבם של הנושאים היסודיים-תשתיתיים/מורכבים הנחקרים בצורה שלילית יותר, וזאת בהשוואה למיסגוריהם בעיתון “ידיעות אחרונות”.

את המחקר ניתן לחלק לכמה שלבים עיקריים. בשלב הראשון, הוגדרו שמונת נושאי המחקר הצבאיים-ביטחוניים כיסודיים-תשתיתיים או כיומיומיים, עפ”י הגדרות מתחום הצבא והאסטרטגיה. הנושאים היומיומיים הוגדרו כ“בעלי השלכה מוגבלת לזמן קצר, שאין בהם להשליך על ביטחונה הלאומי ועל קיומה של המדינה, אין בהם עיסוק בעקרונות יסוד בתפיסת הביטחון של המדינה ולא מעורבים בהם סוגיות תקציב רב-שנתי ותהליכי קבלת החלטות ברמת המוסד הפוליטי”. הנושאים היסודיים-תשתיתיים הוגדרו במחקר כ”בעלי זיקה לתפיסת הביטחון ולקיום הלאומי, העוסקים בעקרונות יסוד בתפיסת הביטחון הלאומי ומעורבים בהם תקציבים רב-שנתיים, תהליכי עומק שמבשילים באיטיות ותהליכי קבלת החלטות בדרג המדיני”.

בשלב השני, באמצעות מדד מורכבות שגובש על סמך מחקרים קודמים בנושאי תקשורת ובנושאי הגות צבאית (Cohen, Adoni, & Bantz, 1990; Cohen, Adoni, & Nossek, 1993: 2001 Luttwak,: לידל הרט, 1989: הנדל, 2011), נבדק האם הנושאים היסודיים-תשתיתיים הם מורכבים והאם הנושאים היומיומיים הם אכן פשוטים. הממצאים הראו, כי ארבעת הנושאים שהוגדרו כיסודיים תשתיתיים (הוויכוח על פרויקט הטיל “חץ”, צוללות ה”דולפין” ומקומן ב”מכה השנייה”, כדאיות פרויקט הטנק “מרכבה” ויישום מודל “צבא קטן וחכם” בצה”ל) הם אכן מורכבים ואילו ארבעת הנושאים שהוגדרו כיומיומיים (עישון סמים, דיווחי שקר, תאונות אימונים ושמירת סודות בצה”ל) הם אכן פשוטים.

בשלב השלישי, באמצעות מדד בולטות שגובש ממחקרי תקשורת קודמים (McCombs & Gilbert, 1986, p. 7: נוסק 1990, עמ’ 30-29: ניר ורועה, 1998, עמ’ 708), נבדקה כמותנית בולטותם של 1,322 פריטים עיתונאיים אשר נידלו מהעיתונים הנחקרים ואשר עסקו בשמונת הנושאים הנחקרים בין יוני 1994 ודצמבר 2012. ממצאי שלב זה במחקר הראו, כי בולטות כל הנושאים המורכבים יחד הייתה פחותה בהשוואה לבולטות כלל הנושאים הפשוטים. הדבר ניכר יותר בעיתון “ידיעות אחרונות” בהשוואה לעיתון “הארץ”. יחד עם זאת, הצביעו הממצאים על כך שהוויכוח על נחיצות פרויקט הטיל “חץ” בעיתון “הארץ” בלט באופן משמעותי יותר בהשוואה לבולטות הנושאים המורכבים האחרים בשני העיתונים, ובחלק מהמדדים אף עלה בבולטותו על חלק מהנושאים הפשוטים ב”הארץ” וב”ידיעות אחרונות”. הממצאים הצביעו על פרשן “הארץ” לענייני צבא וביטחון, ראובן פדהצור, כתורם העיקרי לכך.

בשלב הרביעי, נותחו כמותנית אחוז המיצוי ובולטות המיצוי של הסוגיות המשמעותיות בנושאים המורכבים, כפי שהיא באה לביטוי ב-138 הפריטים העיתונאיים שעסקו בנושאים המורכבים בשני העיתונים הנחקרים גם יחד. כמו כן, נבדקה תרומת העיתונאים בכל אחד מהעיתונים למיצוי. ממצאי שלב זה במחקר הראו, כי אחוז המיצוי הנושאי בשני העיתונים יחדיו עמד בממוצע על כשליש מסך הבולטות הנושאית של אותם נושאים, שהיה תוצאה של אחוז מיצוי גבוה יותר, פי שניים לערך, בעיתון “הארץ” בהשוואה לעיתון “ידיעות אחרונות”. ממצאים אלה בנוגע לאחוז המיצוי הנושאי השפיעו גם על בולטות מיצוי נושאי גבוהה יותר בעיתון “הארץ” בהשוואה לבולטות המיצוי הנושאי בעמיתו הפופולרי.

בשלב החמישי, נותח כמותנית ואיכותנית המיסגור של הפרויקטים שעמדו בלבו של כל נושא מורכב ונותחה גם תרומתם של העיתונאים לאופיו של המיסגור ולבולטותו. על-פי הממצאים, זכו הפרויקטים העומדים במרכזם של הנושאים המורכבים להבלטה גדולה יותר של תכונותיהם החיוביות בהשוואה להבלטת תכונותיהם השליליות, וזאת בשני העיתונים הנחקרים יחדיו. כן נמצא, כי בעיתון “ידיעות אחרונות” זכו פרויקטים אלה למיסגור חיובי יותר מאשר למיסגור שלילי, לעומת עיתון “הארץ” בו זכו רק שני נושאים – “צבא קטן וחכם” וצוללות ה”דולפין” ומקומן ב”מכה השנייה” – למיסגור חיובי יותר מאשר שלילי, בעוד נושא הוויכוח על נחיצות מערכת הטיל “חץ” ונושא כדאיות פרויקט הטנק “מרכבה” זכו למיסגור שלילי יותר מחיובי. עוד נמצא, כי בעיתון “הארץ” היה המיסגור בכל הנושאים המורכבים יחד שלילי יותר מאשר חיובי, וזאת בניגוד להשערות המחקר. על-פי הממצאים, בלטה תרומתם של שני עיתונאים למיסגור השלילי של פרויקט ה”חץ” ושל פרויקט ה”מרכבה” בעיתון “הארץ”; ראובן פדהצור, שהוביל את הביקורת על פרויקט ה”חץ”, ואמנון ברזילי, שהוביל את הביקורת על פרויקט ה”מרכבה”.

על-פי ממצאי המחקר בכללותם ניתן לקבוע, כי בין 1 ביוני 1994 ו-31 בדצמבר 2012, הוענקה לנושאים הצבאיים-ביטחוניים יסודיים-תשתיתיים/מורכבים, שנחקרו במחקר זה, בולטות נמוכה בסדר היום התקשורתי של העיתונים “הארץ” ו”ידיעות אחרונות”, וזאת יחסית לבולטות לה זכו הנושאים היומיומיים/פשוטים בסדר היום של עיתונים אלה. זאת, לבד מנושא אחד, ובעיתון “הארץ” בלבד –  הוויכוח סביב פרויקט הטיל “חץ”. בולטותם הנמוכה של נושאים אלה פחתה עוד יותר בשל מיצויים החלקי. זאת ועוד, כל הפרויקטים שבמרכז כל אחד מהנושאים הנחקרים מוסגרו על-ידי העיתון “ידיעות אחרונות” בצורה לא ביקורתית, וזאת בהשוואה לעיתון “הארץ”, שבו נמצאו שני נושאים מתוך הארבעה ככאלה שזכו לסיקור ביקורתי: הוויכוח סביב פרויקט הטיל “חץ” וכדאיות פרויקט הטנק “מרכבה”.

המחקר קבע, על כן, כי העיתונות העברית, שמייצגה במחקר היו העיתונים “הארץ” ו”ידיעות אחרונות”, לא הצליחה בתקופה הנחקרת לעמוד במצופה ממנה, עפ”י הגישה הנורמטיבית, להבליט נושאים צבאיים-ביטחוניים יסודיים-תשתיתיים/מורכבים בסדר יומה, למצות אותם ולמסגרם בצורה ביקורתית.

בשלב האחרון של המחקר נערכו ראיונות חצי מובנים עם 18 עיתונאים, עורכים, ובכירים בצנזורה הצבאית וביחידת דובר צה”ל, שהתבקשו להסביר מהן, לדעתם, הסיבות למאפייני הבולטות, המיצוי והמיסגור של נושאי המחקר. רבים מההסברים לאופן הסיקור, כפי שעלו בראיונות העיתונאים ועם העורכים, התייחסו למימד הפרופסיונלי-חיצוני. כלומר, לצורך של העיתונות, ובעיקר הפופולרית, לפנות לקהל רחב שרצונותיו והקשב שלו מכתיבים לה הבלטה רבה יותר של הנושאים הפשוטים בהשוואה לנושאים המורכבים, כמו גם מיצוי חלקי בלבד של הנושאים המורכבים. היעדר ביקורתיות כלפי מדיניות המוסד הפוליטי בנוגע לנושאים אלה הוסבר בכך,  שביקורת כזו עלולה לפגום במצב רוחו ובשלוותו של ציבור הקוראים, המבקש, לתפיסת העיתונאים והעורכים, לקרוא תכנים הנכתבים בנימה לאומית, פטריוטית ובלתי ביקורתית. כמו כן, תפסה מקום חשוב בהסברים התחרות שקמה לעיתונות ה”פרינט” מצד הטלוויזיה ומאוחר יותר מצד האינטרנט. זו הוסיפה, לדעת המרואיינים, לנטיית העיתונות המודפסת לסקר נושאים מורכבים בצורה לא בולטת יחסית לנושאים פשוטים, ובנוסף לעשות כן גם בצורה לא ממצה ולא ביקורתית. בראיונות עם כמה מדוברי צה”ל ועם צנזורית צבאית ראשית של צה”ל שכיהנו בתקופה הנחקרת, עלה, כי מדיניות דובר צה”ל ומדיניות הצנזורה בנושאים המורכבים לא היוו גורם משמעותי במאפייני סיקורם.

מממצאי המחקר ומההסברים שנתנו להם המרואיינים ניתן להפיק מספר תובנות לשיפור העבודה העיתונאית, בשאיפה לשרת בצורה טובה יותר את האינטרס הציבורי. ראשית, הבנת מקומו החשוב של העיתונאי ביחסים שבין מוסד התקשורת ובין המוסד הפוליטי, הבנת הצורך לגבות את עבודתם הביקורתית של עיתונאים מצד העורכים והמו”לים, הכשרה עיתונאית מתאימה בדגש על התמחות בנושאים המסוקרים, הידוק הקשר המקצועי עם האקדמיה ועם מוסדות מחקר בנושאים עליהם הם אמונים  והשגת תמיכה ציבורית במעמדה העצמאי של העיתונות וחיזוק אמצעי התקשורת הציבוריים.