מבוא

פריצתו של האינטרנט כמארג כלל עולמי (World Wide Web) בשנות התשעים המאוחרות הֵקלה משמעותית את הגישה לידע ולמידע. תקופה זו, שבה עלה מספר המחשבים המחוברים לרשת במידה ניכרת ובקצב מואץ (טוקטלי, 2000; קארי, 1996), החלה את המהפכה הדיגיטלית של ימינו. התמוטטותה של הייררכיית המידע, שעד לימי האינטרנט היה מבוזר באופן בלתי שוויוני, שקיפותו של האינטרנט וכן קלות העברתו הדו-כיוונית לכל מקום ובכל זמן החלו לבנות כלי רב-עוצמה ליצירת קשרים חברתיים ועסקיים, להשגת מידע, להתמחוּת בקלות, לפיתוח עצמי, לקבלת החלטות מורכבות, למעורבות אזרחית ופוליטית באמצעות קהילות מקוונות ועוד (;Boase, Horrigan, Wellman & Rainie, 2006 2003 ,Turow).

הפער הדיגיטלי הוא תופעת לוואי חברתית הנלווית לעידן המידע. באופן פרדוקסלי האינטרנט, שהוא בין השאר אמצעי טכנולוגי המאפשר קירוב אנשים, מהווה בעצמו חומה לריבוד ולהפרדה של אוכלוסיות, בין כאלה שיש להן הנגישות אליו והמיומנויות הנדרשות לרכוש ידע בזכותו, ובין כאלה שאין להן כל זאת (קונפורטס, 2010). המיומנויות הדיגיטליות וההשלכות החברתיות והכלכליות הנגזרות מהן רלוונטיות במיוחד למהגרים. למרות שהאינטרנט פורץ גבולות גאוגרפיים, השימוש האפקטיבי בו כרוך בשליטה בשפה ובקודים התרבותיים המקומיים. לפיכך המהגרים אמורים להתאים את ההון האנושי שלהם לדרישותיה של מדינת היעד. אוריינות דיגיטלית גבוהה עשויה לתרום לצמצום הפערים החברתיים-הכלכליים, ואילו אוריינות דיגיטלית נמוכה עלולה לגרום להרחבתם. מטרת המחקר הנוכחי היא אפוא לבחון את הפערים הדיגיטליים בישראל בין קבוצות עולים מחבר העמים, מאתיופיה וממדינות המערב ובין האוכלוסייה הוותיקה בחברה הישראלית, לאתר את הגורמים הקשורים לפערים אלה ולאפיין את הקשר בין הפערים הדיגיטליים ובין המבנה הריבודי החברתי.

תאוריית הפצת החידושים בהקשר השימוש באינטרנט

תאוריית הפצת החידושים של רוג’רס (Rogers, 1995) מציגה תהליך של הפצת החידוש ושל אימוצו. התאוריה מצביעה על שלושת המשתנים המשפיעים על אימוץ או על דחייה של טכנולוגיות חדשות ברמות האינדיבידואלית והקבוצתית: מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של הפרט (כגון מצב סוציו-אקונומי), גורמים חברתיים (נורמות) וגורמים טכנולוגיים (מורכבות החידוש). על פי תאוריה זו, “חידוש” הוא כל רעיון חדש של אדם או של קבוצה. במחקרנו הוגדרו עצם הגישה לאינטרנט והשימושים השונים בו כ”חידושים” במונחים של רוג’רס.

להמחשתה של “הפצת החידושים” השתמש רוג’רס במונח “שיעור האימוץ” (rate of adoption), המתאר את המהירות היחסית שבה קבוצה מאמצת רעיון חדש, והציע חמש קטגוריות של מְאמצי חידושים בהתאם לזמן שחלף מרגע המצאתו של החידוש ועד לרגע אימוצו. לפי חלוקתו, %2.5 מן האוכלוסייה הם “חדשניים” (innovators), %13.5 הם “מאמצים מוקדמים” (early adopters), %34 מהווים “רוב מקדים” (early majority), 34% הם “רוב מאחר” (late majority), ו-16% הם “משתהים” (laggards).
הפצת החידוש מתרחשת בחברה נתונה בעלת ערכים ונורמות חברתיות, והחלטת הפרט בנוגע לקבלה או לדחייה של החידושים מושפעת מן הסביבה התרבותית-חברתית שבה הוא חי. רוג’רס טוען שהמאפיינים התרבותיים של החברה, כגון שמרנות, דתיות וליברליות, משפיעים על אימוץ החידושים יותר ממאפייני הפרט, כגון גיל והשכלה. לטענתו בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה מאמצים חידושים מוקדם בהשוואה לבני מעמד נמוך מהם.

גנאיים, רפאלי ועזאיזה (2009) אספו מידע על אודות נגישותן של החברה הערבית ושל החברה היהודית בישראל לאינטרנט בשנים 2006-2004 והסבירו את חדירתו של האינטרנט למגזר הערבי באמצעות תאוריית הפצת החידושים. הואיל ומידת הנגישות לאינטרנט עלתה מאז באופן ניכר, גדלה מאוד החשיבות שיש לייחס למיומנויות השימוש בו שרכשו הגולשים בכל הקשור להם ולחייהם. גם במחקר הנוכחי השתמשנו בתאוריית הפצת החידושים כדי להסביר את ההבדלים שבין האוכלוסיות השונות (ותיקים וקבוצות המהגרים השונות) על סמך עקרונות ההפצה של רוג’רס, אגב הדגשת מגוון השימושים האינטרנטיים.

הפער הדיגיטלי

על פי הגדרתו של מלמד (2006), “פער דיגיטלי” נוצר בין מי שיש לו גישה לטכנולוגיות מידע ותקשורת והוא יודע להשתמש בהן ולנצלן לטובתו, ובין מי שאין לו גישה לטכנולוגיות אלה והוא אינו יכול או יודע להשתמש בהן לתועלתו.

כיום נהוג לסווג את הפער הדיגיטלי בשתי דרגות אי-שוויון: האחת מבחינה בין המחוברים לאינטרנט ובין אלה שאינם מחוברים לו, והאחרת מאפיינת את דפוסי הגלישה של האוכלוסייה המחוברת לאינטרנט, ובה גם נמדדים סוגים שונים של שימוש במדיה זו (,DiMaggio & Hargittai, 2001; Hargittai, 2003; Robinson DiMaggio & Hargittai, 2003).

דימג’יו והרגיטאי (2001 ,DiMaggio & Hargittai) ניסחו שלושה ממדים המשפיעים על התועלות המופקות מסוגי השימוש ברשת: איכות הציוד והתשתית המאפשרות את עצם הנגישות לאינטרנט, עצמאות המשתמשים בתפעולו של הציוד וכן יכולת ההתמודדות שלהם עם מורכבות הידע המאוחסן באינטרנט ועם סוגי האתרים שבהם הם גולשים. ממדים אלה, לדידם, משפיעים ישירות על יכולתם של הגולשים להשיג מידע איכותי, לעבדו ולעשות בו שימוש לצורכיהם. ממדים נוספים המשפיעים על קיומו של פער דיגיטלי הם מחסור במשאבים כלכליים (של הפרט או של הקהילה) ותפיסות חברתיות שמרניות (גולדשמיט, 2010).

מחקרים במדינות העולם השונות, שהתמקדו במדידת הפער הדיגיטלי, מצביעים על קשר בין נגישות לאינטרנט ומיומנויות הגלישה ובין המשתנים הבאים: ההשתייכות האתנית, מידת הדתיות, ההשכלה, אזור המגורים, המגדר והגיל (Bell, Reddy & Rainie, 2004; Hargittai, 2003; Chinn & Fairlie, 2003). ההשתייכות האתנית: בארצות הברית שיעורי הנגישות לאינטרנט ומגוון השימושים בו בקרב אפרו-אמריקנים והיספנים נמוכים בהשוואה ללבנים וליוצאי מדינות אסיאתיות (Losh, 2010), ושיעורים נמוכים אלה קשורים לרמה הסוציו-אקונומית הנמוכה של שתי הקבוצות הראשונות (Greenstein & Prince, 2006). אולם כאשר נלקח בחשבון משתנֶה ההשכלה, ההבדלים האתניים נעלמים, ואכן בקרב בוגרי מכללות מקבוצות אלה שיעורי הנגישות לאינטרנט דומים לאלה של בוגרים מקבוצות אחרות (Fox & Livingston, 2007).

מידת הדתיות: קהילות דתיות ומסורתיות ברחבי העולם נוקטות חשדנות כלפי טכנולוגיות התקשורת, וחשדנות זו משקפת במידה רבה את העימות המתבקש בין הערכים המסורתיים ובין המודרנה. הדבר בא לידי ביטוי בשני חששות עיקריים: החשש מפני הפלטפורמה הטכנולוגית המאפשרת את כניסתם של תכנים לא רצויים, שאינם עולים בקנה אחד עם ערכיה ועם אמונותיה של הקהילה ולפיכך מאיימים עליה (1996 ,Stout & Buddenbaum), והחשש מפני פגיעה באורח החיים של הקהילה בשל שיבוש הסדרים החברתיים והתקשורתיים המסורתיים (Zimmerman-Umble, 1996).

ההשכלה: משתנה זה אוזכר בספרות המחקר בתור המנבא החשוב ביותר של אימוץ הטכנולוגיות החדשות. משכילים נוטים להיות בעלי מחשבים ביתיים, לגלוש באינטרנט, להשתמש באינטרנט מהיר ולבלות ב”און-ליין” יותר מאנשים פחות משכילים מהם (Buente & Robbin, 2008; DiMaggio, Hargittai, Celeste Shafer, 2004; Robinson, DiMaggio & Hargittai, 2003 &). בעלי השכלה גבוהה מאופיינים בדרך כלל לא רק באמצעים הכלכליים המאפשרים להם לרכוש מחשב אישי ואינטרנט מהיר (2007 ,Center for the Digital Future), אלא גם כבעלי כישורים נוספים המאפשרים להם להפנים ולנתח מידע אינטרנטי ביעילות רבה יותר מזו של בעלי השכלה פחותה מהם (Losh, 2010).

אזור המגורים: במחקר שנערך בארצות הברית נמצא שלתושבי המרכז יש יתרון בנוגע לשיעורי הנגישות, לבעלות על אינטרנט מהיר ולמגוון השימושים הדיגיטליים בהשוואה לתושבי הפריפריה (LaRose, Gregg, Strover, Straubhaar & Carpenter, 2007).

המגדר: קופר (2006 ,Cooper) מנתח גישה לטכנולוגיות מתקדמות בעשרים השנים האחרונות ומראה יתרון לגברים מכל הגילים בנוגע לנגישות למחשב ולאינטרנט, בהשוואה לנשים. יתרון זה הוסבר באמצעות סטראוטיפים מגדריים בחברה, המייחסים בראש ובראשונה לגברים גישה לטכנולוגיות מתקדמות. אולם במרוצת הזמן ההבדלים המגדריים נעלמים בקרב בעלי סטטוס סוציו-אקונומי גבוה, והם הולכים ומצטמצמים בהדרגה בקרב בעלי סטטוס סוציו-אקונומי נמוך. בשנים האחרונות ניכרו עלייה במספר הנשים בעלות השכלה אקדמית, עלייה בשיעור השתתפותן בשוק העבודה ועלייה בתעסוקה במקצועות מדעי החיים והבריאות, הדורשים שליטה טובה בטכנולוגיות מתקדמות. כל אלה תרמו לסגירת הפערים הדיגיטליים שהתהוו מטעמים מגדריים (2010 ,Losh). עם זאת, שני המגדרים משתמשים באינטרנט לצרכים שונים: גברים נוטים להיחשף לחדשות, לחפש מידע בתחום הפיננסי ובתחומים הקשורים לתעסוקה שלהם ולגלוש לצורכי בידור, יותר מנשים; ואילו נשים נוטות לבקר באתרים בנושאי בריאות ודת, יותר מגברים (Fallows, 2005).

הגיל: מחקרים מצאו קשר שלילי בין גיל ובין גישה לאינטרנט (2010 ,Losh). יתר על כן, השימושים של המשתמשים הצעירים באינטרנט מגוונים מאלה של המשתמשים המבוגרים, ויש בשימושיהם של הצעירים דגש ברור במדיה החברתית, המסייעת להם להתפתח מבחינה רגשית באמצעות קבלת עצות לפתרון בעיות ואף באמצעות יצירת קשרים רומנטיים ברשת (,Losh, 2010; Robinson 2003 ,DiMaggio & Hargittai). שימושים אלה מעניקים לצעירים יתרון בהשוואה למי שאינו משתמש בטכנולוגיה זו.

גם במחקרים מקומיים נמצא כי בישראל קיימת חפיפה בין פער דיגיטלי ובין פערים סוציו-אקונומיים הקשורים להשכלה, להכנסה, למוצא האתני, ללאום, לרמת הדתיות ולאזור המגורים. הקבוצות בעלות שיעורי גלישה גבוהים יותר מאופיינות בהשתייכות למגזר היהודי, בהשכלה ובהכנסה גבוהות יותר מאחרות, במידת דתיות נמוכה מאחרות ובמגורים במרכז (לעומת הפריפריה) (מזרחי, נחמן וחצרנוב, 2005; Avidar, 2009; Lev-On & Lissitsa, 2010).

הבדלים בדפוסי השימוש באינטרנט באים לידי ביטוי גם בקבוצות גיל שונות. דפוס השימוש של הקהילה המבוגרת למשל אינו עשיר ומגוון כדפוסי הגלישה של בני הנוער. נמצא כי הקהילה המבוגרת בישראל משתמשת באינטרנט בעיקר לצרכים אינפורמטיביים ספציפיים, כגון התעדכנות בחדשות, בתיירות ובבריאות. לעומת זאת, בני הנוער עושים שימוש מגוון בהרבה באפשרויות השונות שמציע להם האינטרנט: הם שולחים מסרונים, מעדכנים סטטוסים בפייסבוק, משתמשים בשירותי צ’ט ואף בשירותי טלפון אינטרנטיים, וכל זאת הרבה יותר מן המבוגרים מהם (גולדשמיט, 2010). אמנם מחקרים בישראל מצאו ששיעורי הגלישה של גברים והשימושים השונים שלהם באינטרנט גדולים בהשוואה לנשים, אולם ההבדלים המגדריים משמעותיים פחות בהשוואה להבדלים בשל הגיל, מידת הדתיות וההשכלה (למ”ס, Lev-On & Lissitsa, 2010 ;2012).

השפעת הפער הדיגיטלי על הריבוד החברתי

קיימות גישות שונות בנוגע להשפעת הפער הדיגיטלי על הריבוד החברתי. אנדרסון ואחרים (1995 ,Anderson, Bikson & Law) העריכו כי האינטרנט יפחית את האי-שוויון בין אנשים באמצעות הגדלתה של מידת הנגישות למידע, שכן נגישות זו תגביר את יכולתם של גברים ושל נשים בעלי הכנסה נמוכה לצבור הון חברתי ולהתחרות על משרות איכותיות בפרט ותשפר את סיכוייהם לנצל הזדמנויות בחיים בכלל. הסביבה הדיגיטלית עשויה אפוא להעניק למשתמשים בה אפשרות לצאת ממעגל הנחשלות, בין השאר באמצעות ניצול האפשרות ללמוד “מרחוק” ובלי מגבלות זמן (זילכה, 2007).

בנוסף לכך השימוש ברשתות החברתיות באינטרנט עשוי גם לסייע לאנשים בתהליך החיפוש והמציאה של תעסוקה (2001 ,Lin). כך לדוגמה, משתמשים באינטרנט יכולים לחפש עבודה ב”מודעות דרושים” או לפרסם את קורות החיים שלהם; הפעילויות המקוונות תורמות לעובדים בהרחבת קשרי התעסוקה שלהם דרך הרשתות החברתיות, והדבר עשוי לזמן להם הזדמנויות תעסוקה נוספות ובלתי פורמליות, מחוץ למקום עבודתם הנוכחי ואף מתוכו (;2005 ,Fountain Hampton & Wellman, 2000).

מנגד, יש מחקרים המצביעים על התרחבות דווקא של הפערים בעידן התקשורת הדיגיטלית. הפער הדיגיטלי בא לידי ביטוי ביכולת השתכרות מוגבלת של אוכלוסיות חסרות נגישוּת למידע מקוון או חסרות כישורי גלישה, בחוסר שוויון הזדמנויות תעסוקתי ובניעות חברתית מוגבלת (,DiMaggio & Bonikowski 2008). כל טכנולוגיה ממוחשבת חדשה הנטמעת בחברה יוצרת ביקוש לעובדים מוכשרים ומיומנים בתחומי המחשב והאינטרנט, ובכך היא יוצרת אי-שוויון תעסוקתי ביחס לקהילות שנגישותן לתחומים אלה פחותה מזו של אחרות (2004 ,DiMaggio, Hargittai, Celeste & Shafer).

בהקשר זה נשאלת שאלה: האם ההתפשטות של הטכנולוגיות החדשות בכלל ושל האינטרנט בפרט בחברת היעד תורמת להשתלבות מהירה של מהגרים בחברה זו, או היא מעמיקה דווקא את הפער ההתחלתי בינם ובין הוותיקים? כאמור, מהגרים אמורים להתאים את ההון האנושי שלהם, הכולל השכלה, מיומנויות מקצועיות, שליטה בשפות וכדומה, לדרישותיו של שוק העבודה במדינת היעד, ולכן ההון האנושי שנוצר במדינת המוצא אינו מקדם את המהגרים במדינת היעד במידה שלא הצליחו להתאימו לדרישות המשק המקומי (Goldmann, Sweetman 2011 ,Warman &). לפיכך מי שמצליח לשמור על מקצועו גם בארץ היעד (שם), ללמוד או להסתגל לטכנולוגיות חדשות (De la Fuente & Ciccone, 2002), עשוי להצליח בתחום התעסוקתי יותר ממי שלא השכיל לעשות זאת. בנוסף לכך מאחר שהקשרים החברתיים של המהגרים מוגבלים, שימוש באינטרנט עשוי להרחיב קשרים אלו ולפתוח בפניהם הזדמנויות חברתיות ותעסוקתיות חדשות.

מהגרים בישראל

ישראל היא מדינת הגירה, ואוכלוסייתה מורכבת מגלי המהגרים היהודיים (העולים) וזכאי חוק השבות אשר מגיעים אליה ממקומות שונים בעולם. מאמר זה מתייחס לגלי העלייה שהגיעו לישראל החל בסוף שנות השמונים של המאה העשרים מחבר העמים, ממדינות המערב ומאתיופיה.

העולים מחבר העמים

מאפיין חשוב של גל העלייה מחבר העמים בשנות התשעים הוא היקפו הגדול במונחים מוחלטים (כמיליון אנשים) ויחסיים לגודל האוכלוסייה היהודית בישראל (כ-%17 מן האוכלוסייה היהודית) (סקרון, 2012). לצד משקלה הכמותי הנרחב של עלייה זו יש לציין את מאפייניה הייחודיים, אשר באים לידי ביטוי ברמה גבוהה של השכלה ובשיעור גבוה של בעלי מקצועות אקדמיים, חופשיים וטכניים. קרוב ל-40% מעולי חבר העמים (בני 20 ומעלה) הנם בעלי תואר אקדמי, בהשוואה ל-%25 באוכלוסייה היהודית הוותיקה; כרבע מבעלי התואר האקדמי החיים בישראל בשנת 2009 הם עולים שהגיעו בגל העלייה מברית המועצות לשעבר מאז 1990 (קרוב ל-260,000, מתוכם כ-140,000 בעלי תואר שני או שלישי) (שם). כ-%30 מעולי חבר העמים היו, לפני עלייתם לארץ, בעלי מקצועות אקדמיים ומדעיים, וכשליש מהם היו בעלי מקצועות חופשיים וטכניים.

אמנם כניסת העולים מחבר העמים אל זירת התעסוקה הייתה תהליך מהיר יחסית לזה של עולים אחרים, ונמצא כי תוך שנתיים-שלוש השתתפו עולים אלה בכוח העבודה הישראלי בשיעורים דומים לאלה של האוכלוסייה היהודית הוותיקה, ולעתים אף בשיעורים גבוהים משלה. ועם זאת, הגם שחלק ניכר מן העולים המועסקים נקלט במקצועות אקדמיים ומדעיים ובמקצועות טכניים וחופשיים, אפשר להצביע על שיעור משמעותי של עולים שלא הצליחו להשתלב במקצועותיהם (שם).

שביעות הרצון הנמוכה שלהם מהשתלבותם בתחום התעסוקתי הרצוי, תחרות חריפה ביניהם ובין האוכלוסייה הוותיקה וזיקתם העמוקה לתרבות המוצא שלהם (ליסיצה, 2006) — כל אלה גרמו לחיכוכים בין יוצאי חבר העמים ובין הישראלים הוותיקים בחברה המקומית (ליסיצה ופרס, 2000). ואכן, סקרים ופרסומים בתקשורת הישראלית בשנות התשעים מעידים על התפתחות סטראוטיפים שליליים בקרב הציבור הישראלי כלפי עלייה זו (שורצולד וטור-כספא, 1997), סטראוטיפים המגבירים ומצדיקים את המרחק החברתי ביחסים הבין-קבוצתיים. מרחק זה מתבטא, בין השאר, ברשתות חברתיות בשנות התשעים, שהיו כמעט בלעדיות לעולי חבר העמים. שילוב תנאים ייחודים אלה חולל התפתחות אוטונומית ומהירה של “קהילה רוסית” בישראל, קהילה המשתלבת או המעוניינת להשתלב בזירת התעסוקה בחברה הישראלית מצד אחד, אך מתבדלת ממנה בתרבות, בבידור וביחסי חברות קרובים מצד אחר (ליסיצה, 2006).

העולים ממדינות המערב

נהוג להכליל בפלח עולי המערב את המהגרים ממערב אירופה ומצפון אמריקה — ובעיקר מצרפת, מקנדה, מבריטניה, מארגנטינה ומארצות הברית. הגעתם של עולי המערב ארצה היא לרוב מבחירה ולא מכורח (2012 ,Amit). חלקם הגדול של עולי המערב עלה לישראל בגלל מניעים אידאולוגיים: ציונות ודתיות. מדובר במיוחד בעולים מצרפת ומארצות הברית, המוצאים בישראל את המקום האולטימטיבי לניהול חיים יהודיים באווירה רוחנית מתאימה או להגשמת החזון הציוני, והדבר מהווה בעבורם גורם משיכה. רק חלקם הקטן של עולים אלה הגיע ארצה בשל חוסר ביטחון כלכלי (שם).

בדומה לעולים מחבר העמים, גם העלייה מארצות המערב מאופיינת בהון אנושי גבוה. מרבית העולים מגיעים ממשפחות דוברות אנגלית, צרפתית וספרדית, והם בעלי השכלה על-תיכונית (שם). מן הנתונים עולה כי שיעור בעלי 16 שנות לימוד ומעלה בקרב עולי מדינות דוברות אנגלית עומד על 64% לעומת 25% בקרב כלל היהודים (גינדין ורוזנבאום-תמרי, 2008). לעולי המערב המבוגרים 17 שנות השכלה בממוצע, ובהם שיעור גבוה מאוד של בעלי תואר אקדמי בקרב שני המגדרים (66.5% בקרב נשים, 55.2% בקרב גברים) (שם). חשוב לציין כי לעולים דוברי האנגלית יתרון ניכר ומשמעותי בשוק העבודה, המצריך כיום שליטה בשפה זו. משום כך הם גם יכולים להתנהל בסלקטיביות יותר מאחרים ולבחור עבודה כשכירים או עבודה כעצמאים במדינת היעד. הכנסתם הממוצעת של עולי המערב מתקרבת לזו של כלל האוכלוסייה, ולעתים אף עולה עליה (Amit, 2012).

העולים מאתיופיה

עולים ממוצא אתיופי הגיעו לישראל בשני גלים מרכזיים: בשנות השמונים עלו לישראל כ-17,000 יהודים, מתוכם כ-6,700 ב”מבצע משה” (מנובמבר 1984 עד ינואר 1985); בשנות התשעים הגיעו ארצה עוד כ-40,000 עולים, מתוכם כ-14,000 ב”מבצע שלמה” (מאי 1991). עד אז זכו יהודי אתיופיה ליחס אמביוולנטי ממדינת ישראל בשל יהדותם שהייתה שנויה במחלוקת (הכהן, 2001). כיום מספרם של יוצאי אתיופיה בישראל עומד על 105,500 נפש (כ-1.86% מן האוכלוסייה היהודית בארץ) (רגבי, גולדשמידט וגליקמן, 2011).

קליטתם של עולי אתיופיה בארץ התרחשה בזמן שהחברה הישראלית ניצבה בפני שינויים חברתיים, כלכליים ומדיניים מהותיים: גל העלייה ממדינות חבר העמים, רמת אבטלה גבוהה, התרחבותם של פערים חברתיים וגידול בהיקף העוני. מגמות אלו השפיעו על מצבם של יוצאי אתיופיה ועל התנאים שהם נדרשו להתמודד עמם בתהליך קליטתם בארץ (שפרמן, 2008).

בהשוואה לקבוצות עולים אחרות התאפיינו יוצאי אתיופיה בהון אנושי דל: רבים מהם היו חסרי השכלה, רובם עסקו בחקלאות טרם עלייתם ארצה, והיכרותם עם מסגרות חינוך ותעסוקה בחברה מודרנית, כמו גם עם אמצעי טכנולוגיה בסיסיים, כדוגמת מוצרי חשמל, מערכת סניטציה וביוב, מים זורמים וטלפון, הייתה מצומצמת (שבתאי, 2001). בנוסף למאפיינים הדמוגרפיים שהוצגו לעיל, המקשים את ההשתלבות ממילא, שבתאי טוענת כי גם התרבות האתנוצנטרית הישראלית יצרה קשיים רבים בהשתלבותם של יוצאי אתיופיה בתעסוקה, בחברה, בחינוך ובתרבות.

דוח בנק ישראל בדבר השתלבותם של עולי אתיופיה בחברה הישראלית הוותיקה מציין פערים גבוהים בינם ובין חברה זו: בשנת 2005 הייתה רמת ההשכלה של יוצאי אתיופיה נמוכה יחסית לחברה המקומית, שכן כ-%40 מיוצאי אתיופיה בגילי העבודה סיימו לכל היותר בית ספר יסודי; בשנת 2005 היו שיעורי ההשתתפות של יוצאי אתיופיה בגילי העבודה בשוק התעסוקה נמוכים בהרבה מאלה של החברה המקומית (כ-%66 לעומת %82 בקרב הוותיקים), ושיעורי האבטלה שלהם היו גבוהים בהרבה (%13) מאלו של כלל היהודים הוותיקים (%8), ומאחר ששמירה על המקצוע מארץ המוצא הוכחה כאחד הגורמים המשפיעים ביותר על הצלחת הקליטה (Goldmann, Sweetman & Warman, 2011), נשארה קהילה זו חסרת אונים בתחום הכלכלי-תעסוקתי; בגלל רמות נמוכות של השכלה ומיומנות מקצועית חלק נכבד מיוצאי אתיופיה הועסקו כעובדים בלתי מקצועיים (בשנת 2005 הכנסתם ברוטו הייתה 4,747₪ בהשוואה ל-9,454₪); ולבסוף, מרבית העולים מאתיופיה התיישבו בשכונות מצוקה ספורות, בעיקר בערים במרכז הארץ ובמחוז הדרום (דוח בנק ישראל, 2012).

שילוב המאפיינים הללו של עולי אתיופיה גרם לכך שגם כיום, כשני עשורים לאחר העלייה ההמונית, רבים מהם טרם השתלבו בחברה הישראלית, וגם בדור השני של עולים אלה נשמרים פערים סוציו-חברתיים ביחס לוותיקים (שבתאי, 2001; סמיונוב, הברלפלד, רייכמן, בר-אל, אמית, היילברון וצ’אצ’אשווילי-בולוטין, 2010; שפרמן, 2008). על פי שבתאי (2001), בני הדור השני לעלייה האתיופית תופסים את החברה הישראלית כגזענית, כקפיטליסטית וכסגורה, ולכן אין להם כל מוטיבציה לנסות לגשר על הפערים ביניהם ובינה או להיטמע בה. בני דור זה אינם אופטימיים לגבי העתיד, ובמקום לשפר את מצבם, הם מעדיפים להתבדל בקהילתם ומאמצים לעצמם הרגלים חוץ-תרבותיים המאפיינים תרבויות שחורות, כגון האזנה למוסיקת רגאיי או בילוי במועדונים על טהרת בני עדתם (שם).

המחקר

שאלות המחקר

המחקר הנוכחי מבקש לבדוק את השאלות הבאות:

1. מהו היקף הפער הדיגיטלי בין האוכלוסייה הוותיקה ובין קבוצות העולים הנבחנות בחברה הישראלית?
2. מהם המשתנים המנבאים את הפער הדיגיטלי בין קבוצות אלו?
3. מהו הקשר בין הפער הדיגיטלי ובין הפער הכלכלי?

על סמך שאלות מחקר אלה נבנה המודל המחקרי הבא.

מודל המחקר

בשלב הראשון נבדוק את הקשר בין ההשתייכות האתנית ובין השימושים באינטרנט לסוגיהם, תוך כדי פיקוח על משתני הרקע ועל משתני ההון האנושי. בשלב השני נבדוק את הקשר בין שימושי האינטרנט ובין הפערים הכלכליים. אמנם המודל המוצע מציג קשר דו-כיווני בין ההכנסה ובין השימושים הדיגיטליים, אולם במסגרת המחקר הנוכחי נבדוק רק כיוון אחד של קשר: אפקט השימושים הדיגיטליים על ההכנסה.

השערות המחקר

על סמך המודל המוצע ולאור סקירת הספרות אפשר לשער את ההשערות הבאות:
השערה 1: יימצאו הבדלים בין קבוצות העולים ובין הוותיקים, כך ששיעורי השימוש באינטרנט בקרב יוצאי אתיופיה יהיו נמוכים בהשוואה לשאר הקבוצות.
השערה 2: למשתנים הסוציו-דמוגרפיים יימצא אפקט על הנגישות לאינטרנט ועל השימושים השונים בו, בהתאם לספרות המחקר:
השערה 2.1: שיעורי הנגישות לאינטרנט והשימושים השונים בו בקרב גברים יהיו גבוהים בהשוואה לנשים.
השערה 2.2: ככל שהגיל עולה, כך יורדים שיעורי הנגישות לאינטרנט והשימושים השונים בו.
השערה 2.3: ככל שמידת הדתיות גדלה, כך יורדים שיעורי הנגישות לאינטרנט והשימושים השונים בו.
השערה 2.4: שיעורי הנגישות לאינטרנט והשימושים השונים בו בקרב תושבי המרכז יהיו גבוהים בהשוואה לתושבי פריפריה.
השערה 2.5: שיעורי הנגישות לאינטרנט והשימושים השונים בו בקרב בעלי תואר אקדמי יהיו גבוהים בהשוואה לחסרי תואר אקדמי.
השערה 3: השימושים השונים באינטרנט מעלים את רמת ההכנסה.

מתודולוגיה

מקור הנתונים ומאפייני המדגם: המחקר נערך על סמך נתוני הסקר החברתי השנתי 2008 ו-2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס). הסקר החברתי נערך מדי שנה בשנה במדגם שונה בכל שנה ושנה, והוא מספק מידע מעודכן על תנאי החיים ועל רווחת האוכלוסייה בישראל, כולל שימוש במחשב ובאינטרנט. עבודת השדה נערכה בין ינואר 2008 לדצמבר 2009 באמצעות ראיונות פנים אל פנים של מראיינים מטעם הלמ”ס עם הנסקרים. הראיונות נערכו בעברית, ברוסית ובערבית ונמשכו כשעה. במחקר זה נתייחס לאוכלוסייה היהודית בגילי 65-20 בלבד (גילי העבודה). המדגם כלל 10,337 יהודים בגילי העבודה, מתוכם 8,123 ישראלים ותיקים, 232 עולי מערב, 1,656 עולי חבר העמים ו-326 עולי אתיופיה. תיאור המדגם מוצג בלוח בנספח. להלן המשתנים הבלתי תלויים והמשתנים התלויים של הנסקרים.

המשתנים הבלתי תלויים: (א) ההשתייכות האתנית: במשתנה זה ארבע קטגוריות: ישראלים ותיקים (נולדו בישראל או עלו לפני 1989), עולי המערב (עלו אחרי 1989 ממדינות אירופה ואמריקה), עולי חבר העמים (עלו אחרי 1989 מברית המועצות לשעבר) ועולי אתיופיה (עלו מאתיופיה או הוריהם ילידי אתיופיה). בניגוד לשתי קבוצות העולים האחרות, שבהן רק העולים עצמם הוגדרו “אוכלוסיית המחקר”, לקבוצת עולי אתיופיה כ”אוכלוסיית המחקר” צורפו גם בני הדור השני בארץ. קבוצת הוותיקים מהווה קבוצת ההשוואה; (ב) המגדר: במשתנה זה שתי קטגוריות: 1 — גבר, 0 — אישה; (ג) הגיל: משתנה זה נמדד בשנים, נע בין 20 ל-65 וממורכז סביב ממוצע באוכלוסייה; (ד) התואר האקדמי: במשתנה זה שתי קטגוריות: 1 — בעל תואר אקדמי, 0 — אחר; (ה) מידת הדתיות: במשתנה זה ארבע קטגוריות: 1 — חרדי, 2 — דתי, 3 — מסורתי, 4 — חילוני; (ו) מקום המגורים: במשתנה זה שתי קטגוריות: 1 — תושבי המרכז, 0 — תושבי הפריפריה. המשתנים התלויים: בהתאם לשאלות המחקר וכפי שהוצג במודל המחקר, המשתנים התלויים הם שלושה: (א) הנגישות לאינטרנט בשלושת החודשים האחרונים: במשתנה זה שתי קטגוריות: 1 — גלש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים, 0 — לא גלש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים; (ב) השימושים באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים: במשתנה זה שתי קטגוריות: 1 — השתמש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים לצרכים שיפורטו בהמשך, 0 — לא השתמש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים לצרכים אלה; (ג) רמת ההכנסה האישית בחודש נטו: ההכנסה נמדדת בש”ח וממורכזת סביב ממוצע באוכלוסייה.

הממצאים

ראשית נציג את הממצאים התיאוריים בנוגע לנגישות לאינטרנט ולשימושים השונים בו בקרב הקבוצות האתניות השונות. לאחר מכן ננסה להסביר את פערי הנגישות והשימוש בעזרת משתני הרקע וההון האנושי. בשלב האחרון נבחן את אפקט הפערים הדיגיטליים על פערי השכר.
נגישות לאינטרנט ולשימושים השונים בו: מתרשים 1 להלן אפשר לראות כי הנגישות הגבוהה ביותר היא בקרב עולי המערב, אחריהם הוותיקים ועולי חבר העמים. שיעורי הנגישות הנמוכים ביותר נמצאו בקרב עולי אתיופיה.

פערים דיגיטליים בשימושים השונים: מלוח 1 להלן עולה כי שימושי האינטרנט הנפוצים ביותר בקרב כלל האוכלוסייה הם חיפוש מידע ושליחה וקבלה של דואר אלקטרוני, ואילו השימושים הפחות נפוצים הם קנייה מקוונת ותשלום חשבונות.

אפשר לראות כי קיימים הבדלים בשימושים הדיגיטליים בקרב הקבוצות האתניות השונות. ההבדלים הגדולים ביותר נמצאו בשימוש באינטרנט לשם השתתפות בפורומים ובקבוצות דיון; בשימוש לתכלית זו נמצא שאין הבדלים בין עולי המערב ובין עולי חבר העמים, ואין הבדלים בין עולי אתיופיה ובין הישראלים הוותיקים (%53 מקרב עולי המערב משתתפים בקבוצות דיון בהשוואה ל-49% מקרב עולי חבר העמים, וכ-35% מקרב עולי אתיופיה ומקרב ישראלים ותיקים, **p<0.01). הממצאים מצביעים על כך שעולי המערב בולטים בשיעורי השימוש הגבוהים באינטרנט לחיפוש מידע בהשוואה לשאר הקבוצות, ואילו עולי אתיופיה מאופיינים בשיעורי השימוש הנמוכים ביותר בהשוואה לשאר הקבוצות (%81 מקרב עולי המערב מחפשים מידע באינטרנט, לעומת %73 מקרב הישראלים הוותיקים, %69 מקרב עולי חבר העמים, ו-%61 מקרב עולי אתיופיה, **0.01<p). מגמה דומה נצפתה למשל גם בנוגע לשימוש בדואר אלקטרוני, לקנייה מקוונת ולביצוע תשלומים. בנוסף לכך לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בנוגע לשיעורי השימוש באינטרנט למשחקים.

הנתונים המוצגים בתרשים 1 ובלוח 1 לעיל מצביעים על כך שהשערה 1, ולפיה יימצאו הבדלים בין קבוצות העולים ובין הוותיקים כך ששיעורי הנגישות לאינטרנט והשימוש בו בקרב עולי אתיופיה יהיו נמוכים בהשוואה לשאר הקבוצות, אוששה בנוגע לשיעורי הנגישות ואוששה חלקית בנוגע לשימושים. בניית מדדי השימושים המקוונים: במטרה לבדוק אם אפשר לזהות קטגוריות כלליות בתוך שבעת השימושים הדיגיטליים שהוצגו לעיל, נערך ניתוח גורמים בשיטת Varimax עם רוטציה אורתוגונלית. בניתוח נמצאו שני גורמים. הגורם הראשון כולל תשלום חשבונות, קנייה מקוונת, שליחה וקבלה של דואר אלקטרוני וחיפוש מידע, והוא מסביר %29 מן השונות. גורם זה מייצג אפוא שימושים אינסטרומנטליים באינטרנט. הגורם השני כולל משחקים, השתתפות בקבוצות דיון והורדת תכנים, והוא מסביר %16 מן השונות. גורם זה מייצג אפוא שימושים בידוריים באינטרנט. כל הטעינויות היו מעל 40. שני הגורמים שהתקבלו בניתוח עם הטעינויות של הפריטים ומקדמי המהימנות של הגורמים מוצגים בלוח 2 להלן.

מקדמי המהימנות בעבור השימושים האינסטרומנטליים (אלפא קרונבך = 0.76) והשימושים הבידוריים (אלפא קרונבך = 0.63) מאפשרים לבנות מדדים לכל אחד ואחד משני עולמות תוכן אלה. מכיוון שהמשתנים המקוריים נמדדו בסולם דיכוטומי (0 — לא משתמש, 1 — משתמש), הוחלט לבנות מדד באמצעות סכִימת השימושים מכל סוג וסוג. לפי שיטה זו נע סולם המדד של השימושים האינסטרומנטליים בין 0 (לא השתמש בשום שימוש) ל-4 (השתמש בכל ארבעת סוגי הפעילויות בגורם 1). סולם המדד של השימושים הבידוריים נע בין 0 (לא השתמש בשום שימוש) ל-3 (השתמש בכל שלושת סוגי הפעילויות בגורם 2). לאורך הפרק נעשתה השוואה בתוך כל מדד בין הקבוצות השונות, ולא נעשתה השוואה בין המדדים. ממוצעי מדדים אלה בקרב הקבוצות האתניות מוצגים בלוח 3 להלן.

מלוח 3 אפשר לראות כי באופן כללי הנחקרים נוטים לנקוט בממוצע 2-1.5 שימושים אינסטרומנטליים (מתוך הארבעה שנבדקו) ושימוש בידורי אחד (מתוך השלושה שנבדקו). ממצאי ניתוח שונות חד-כיווני מצביעים על הבדלים מובהקים בין הקבוצות השונות בשימושים האינסטרומנטליים והבידוריים, ובשני סוגי השימושים מובילים עולי המערב (אינסטרומנטליים 2.2, בידוריים 1.4). בנוגע לשימושים האינסטרומנטליים, הוותיקים נמצאים במקום השני (1.9), עולי חבר העמים במקום השלישי (1.7), ויוצאי אתיופיה במקום האחרון, באשר הם נוטים פחות מכולם לנקוט שימושים אלה (1.5) (**0.01<p). בשימושים הבידוריים לא נמצאו הבדלים מובהקים בין עולי המערב ובין עולי חבר העמים, אשר נוטים לגלוש באינטרנט להנאה (1.4 לעומת 1.3 בהתאמה, p>0.05). כמו כן לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הוותיקים ובין עולי אתיופיה (1.1 ו-1.1 בהתאמה, p>0.05).

מניתוח מקדמי המתאם של פירסון נמצא קשר חיובי מובהק בעוצמה בינונית-חזקה 0.57=p<0.01**( r) בין השימושים האינסטרומנטליים ובין השימושים הבידוריים. כלומר ככל שהמרואיין נוטה להשתמש באינטרנט לצרכים האינסטרומנטליים, כך הוא נוטה גם לגלוש לצרכים הבידוריים.

ניבוי הנגישות לאינטרנט: כדי לנבא נגישות לאינטרנט נערכה רגרסיה לוגיסטית בשלבים. בהתאם למודל המחקר וכדי לבחון את האפקטים המובחנים של כל אחת ואחת מקבוצות המשתנים הסוציו-דמוגרפיים, הוכנסו המשתנים למודל בשלבים. בשלב הראשון הוכנסו משתני ההשתייכות האתנית בלבד (דיכוטומיים), ובשלב השני נוספו המשתנים הבאים: המגדר, הגיל, מקום המגורים ורמת הדתיות. בשלב השלישי הוכנס למודל המשתנה תואר אקדמי.

כפי שאפשר לראות מלוח 4 במודל 1 הסיכוי לגלוש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים לעומת הסיכוי לא לגלוש בו גבוה בקרב עולי המערב בכ-%78 בהשוואה לוותיקים (1.78=)p<0.01** ,Exp(B). לעומת זאת, בקרב שאר קבוצות העולים הסיכוי לגלוש באינטרנט בשלושת החודשים האחרונים נמוך בהשוואה לוותיקים: בקרב עולי חבר העמים בכ-%24 (0.76=)p<0.01** ,Exp(B), ובקרב עולי אתיופיה בכ-47% (0.53=p<0.01** ,Exp(B)).

בבחינת המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (כפי שעולה ממודל 2 ומודל 3) גדלו הפערים בין הוותיקים ובין עולי חבר העמים, לטובת הוותיקים (מן 0.28-=b, **p<0.01 במודל 1 אל 1.27-=p<0.01** ,b במודל 3), ובין הוותיקים ובין עולי אתיופיה, לטובת הוותיקים (מן 0.64-=p<0.01** ,b אל 0.96-=p<0.01** ,b), ואילו הפער בין הוותיקים ובין עולי המערב נשאר על כנו, לטובת האחרונים. הפיקוח על רמת ההשכלה מגדיל את הפער בנגישות לאינטרנט בין העולים מחבר העמים ובין הוותיקים: הסיכוי של בעלי התואר האקדמי לגלוש באינטרנט גבוה פי תשעה בהשוואה לחסרי תואר אקדמי, בפיקוח על שאר המשתנים.

אפשר לראות כי ההשערות בנוגע לקשר בין המשתנים הדמוגרפיים ובין הנגישות לאינטרנט אוששו, פרט להשערה 2.4, המתייחסת להבדלים בין תושבי המרכז ובין תושבי הפריפריה. סיכויי הנגישות בקרב הגברים, הצעירים, בעלי התואר האקדמי והחילונים נמצאו גבוהים יותר ביחס לאלה שאינם כאלה. למקום המגורים לא נמצא אפקט מובהק על שיעורי הנגישות לאינטרנט. כמו כן, מעיון במדדי טיב המודל אפשר לראות כי המשתנים הסוציו-דמוגרפיים מסבירים כ-40% משונות המשתנֶה נגישות לאינטרנט (0.39 = Nagelkerke R Square).

ניבוי שימושים דיגיטליים בעזרת משתני רקע: כדי לנבא את שני הסוגים של השימושים הדיגיטליים (האינסטרומנטלי והבידורי) נערכו שתי רגרסיות ליניאריות בשלבים. בהתאם למודל המחקר, הכנסת המשתנים הבלתי תלויים למודלים אלה נערכה באופן דומה לרגרסיה הלוגיסטית שהוצגה לעיל. לוח 5 להלן מסכם את הממצאים של שתי הרגרסיות.

עולי המערב: כפי שאפשר לראות מלוח 5 לעיל היתרון של עולי המערב ביחס לוותיקים קיים בשני סוגי השימושים ונשאר דומה גם תוך פיקוח על המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (לאורך שלושת המודלים בעבור השימושים האינסטרומנטליים 0.03=β ו-**0.01<p; ובעבור השימושים הבידוריים 0.04=β ו-**0.01<p), כלומר ערכי β מצביעים על יתרון זעיר של עולי המערב בהשוואה לוותיקים.

עולי חבר העמים: מעיון במודל 1 אפשר לראות כי בשימושים האינסטרומנטליים נמצא יתרון לוותיקים (0.06-=β ו-**0.01<p) בהשוואה לעולים אלה, ואילו בשימושים הבידוריים נרשם יתרון לעולי חבר העמים (0.05=β ו-**0.01<p) בהשוואה לוותיקים. הפער לטובת הוותיקים בשימושים האינסטרומנטליים גדל תוך פיקוח על המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (מן 0.06-=β ו-0.01<p אל 0.13=β ו-**0.01<p). לעומת זאת, הפער לטובת העולים בשימושים הבידוריים נעלם תוך פיקוח על המשתנים הדמוגרפיים (מן 0.05=β ו-**p<0.01 אל 0.01=β ו-0.05>p). יחד עם זאת בשני השימושים מדובר בפער קטן בין עולים ובין ותיקים.

עולי אתיופיה: כפי שאפשר לראות ממודל 1, לוותיקים נמצא יתרון ביחס לעולי אתיופיה בשימושים האינסטרומנטליים (0.05-=p<0.01** ;β). יתרון זה נשמר גם בפיקוח על המשתנים הדמוגרפיים (0.05-=p<0.01** ;β). לא נמצא פער בין עולים אלה ובין הוותיקים בשימושים הבידוריים (0.01=p>0.05 ;β). אפשר לציין כי הפער בשימושים האינסטרומנטליים בין עולי אתיופיה ובין הוותיקים קטן, ובשימושים הבידוריים הוא אינו קיים כלל.
משתנים סוציו-דמוגרפיים אחרים: ההשערות בנוגע לקשר בין המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (המגדר, הגיל, רמת הדתיות, התואר האקדמי) ובין השימושים הבידוריים והאינסטרומנטליים באינטרנט אוששו, פרט להשערה 2.4, המתייחסת למקום המגורים. משתני הרקע הנם בעלי אפקט דומה באשר לשימושים האינסטרומנטליים ולשימושים הבידוריים: הנטייה לשימושים רבים יותר נמצאה בקרב גברים, צעירים, משכילים וחילונים. למקום המגורים לא נמצא אפקט מובהק על השימושים השונים. המשתנים הסוציו-דמוגרפיים מסבירים טוב יותר את השימושים האינסטרומנטליים (טיב המודל הוא 0.32), בהשוואה לשימושים הבידוריים (טיב המודל שווה ל-0.23).
ניבוי הכנסה: כדי לנבא הכנסה נערכה רגרסיה ליניארית בשלבים, בהתאם למודל המחקר. בשלב הראשון הוכנסו משתני ההשתייכות האתנית בלבד (דיכוטומיים), בשלב השני נוספו משתני הרקע הסוציו-דמוגרפיים ורמת ההשכלה, ובשלב השלישי הוכנסו למודל השימושים האינסטרומנטליים והבידוריים.

עולי המערב: כפי שאפשר לראות מלוח 6 לעיל, לאורך כל המודלים לא
נמצאו הבדלים מובהקים בהכנסה בין עולי המערב ובין הוותיקים (0.01-=β; p>0.05).

עולי חבר העמים: מעיון במודל 1 אפשר לראות כי הכנסת הוותיקים גבוהה בכ-p<0.01** ;b=-2165( ₪2,000) מהכנסתם של עולי חבר העמים. הפיקוח על המשתנים הסוציו-דמוגרפיים מגדיל את הפער בכ-750₪ נוספים (2906-=b; **0.01<p). מכיוון ששיעור המשכילים בקרב עולי חבר העמים גבוה מזה של הוותיקים, המשתנֶה רמת ההשכלה מגדיל את הפער בין שתי הקבוצות. לעומת זאת, מודל 3 מראה כי הכנסת השימושים האינסטרומנטליים והבידוריים מצמצמת את הפער בין שתי הקבוצות (2103-=p<0.01** ;b ). כפי שאפשר לראות מלוח 5 לעיל, לוותיקים יש יתרון בהשוואה לעולים בשימושים האינסטרומנטליים, וכאשר מפקחים על שימושים אלה יתרון הוותיקים בהכנסה מצטמצם.

עולי אתיופיה: מודל 1 מראה כי לוותיקים יתרון בהכנסה של כ-3,500₪ (3424-p<0.01** ;b=) בהשוואה לעולי אתיופיה. יתרון זה מצטמצם פי שלושה כאשר מפקחים על המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (1101-=p<0.01** ;b ). מכיוון שרמת ההשכלה בקרב עולי אתיופיה נמוכה משמעותית מזו של הוותיקים, הפיקוח על השכלה מקטין את היתרון של הוותיקים בהכנסה. עיון במודל 3 מראה כי הפיקוח על השימושים הדיגיטליים מצמצם את הפער בין הוותיקים לעולי אתיופיה עד כ-550₪ בלבד והופך את הפער ללא מובהק (554-=p>0.05 ;b), וזאת כיוון שלוותיקים יש יתרון ביחס לעולי אתיופיה בשימושים האינסטרומנטליים (ראו שוב לוח 5 לעיל), ופיקוח על משתנה זה מצמצם משמעותית את הפער בין שתי הקבוצות במשתנֶה הכנסה.

שימושים דיגיטליים: השערה 3, שהתמקדה בקשר החיובי בין השימושים השונים באינטרנט ובין רמת ההכנסה, אוששה חלקית: עלייה בשימושים האינסטרומנטליים גוררת עלייה בהכנסה, ואילו עלייה בשימושים הבידוריים מלוּוה בירידה בהכנסה. יש לציין שהשימושים הדיגיטליים מוסיפים %4 לשונות המוסברת של המשתנֶה הכנסה, מעבר לאפקט של ההשתייכות האתנית ושל המשתנים הסוציו-דמוגרפיים.

משתנים סוציו-דמוגרפיים אחרים: במודל 2 אפשר לראות כי בפיקוח על שאר המשתנים הסוציו-דמוגרפיים נמצא שלגברים יש יתרון מובהק בהכנסה בהשוואה לנשים בכ-5,000₪ (4786=p<0.01** ;b), לבעלי תואר אקדמי נמצא יתרון מובהק בהכנסה בהשוואה לחסרי השכלה אקדמית בכ-b=5551( ₪5,500; **0.01<p), ולתושבי המרכז יש יתרון מובהק בהכנסה בהשוואה לתושבי הפריפריה בכ-1,000₪ (931=p<0.01** ;b). בנוסף לכך נמצא כי ההכנסה עולה עם הגיל (p<0.01** ;b=103) ויורדת עם העלייה ברמת הדתיות (p<0.01** ;b=651).

דיון וסיכום

מאמר זה בחן את הפערים בנגישות לאינטרנט ובשימושים השונים בו בין מהגרים (עולים) ובין האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. בהתאם להשערה 1, אכן נמצאו פערי נגישות בין הקבוצות: לעולי המערב, לישראלים הוותיקים ולעולי חבר העמים יש יתרון בהשוואה לעולי אתיופיה.

השימושים הנפוצים ביותר באינטרנט בקרב כל הקבוצות הם חיפוש מידע ושליחה וקבלה של דואר אלקטרוני. בהתאם למודל הפצת החידושים של רוג’רס (1995 ,Rogers) נמצא כי שני שימושים אלה אומצו בכל הקבוצות האתניות ובקרב יותר ממחצית בכל קבוצה וקבוצה. הווה אומר, על פי המודל, אימוץ הטכנולוגיות האלו נמצא כעת בשלב “הרוב המאחר”. ועם זאת יש לשים לב לכך שמידת השימושים הללו לא הייתה שווה בין הקבוצות האתניות השונות, ובשום קבוצה לא חדרו שימושים אלה ל”משתהים”; כלומר אחוז המאמצים את החידוש לא עבר את 84% מן הקבוצה.

ההבדלים הבולטים ביותר בין הקבוצות מתבטאים בשימוש במדיה חברתית: עולי המערב ועולי חבר העמים נוטים להשתתף בפורומים ובקבוצות דיון יותר מעולי אתיופיה ומן הישראלים הוותיקים. כך למשל, בקרב עולי המערב השימושים החברתיים באינטרנט (קבוצות דיון) התחילו לחדור בשלב “הרוב המאחר” במונחים של רוג’רס, ואילו בקרב שאר הקבוצות שימושים אלו היו נפוצים בשלב “הרוב המקדים”. כלומר שיעורי החדירה לא עברו את חמישים האחוז.

יחד עם זאת, ממצאי המחקר אינם נותנים מענה לשאלה אם מדובר באינטראקציות מקוונות בתוך הקבוצה או באינטראקציות מקוונות המרחיבות את הרשתות החברתיות של המשתתפים מעבר לקבוצה שלהם. אילו היה ברשותנו מידע זה, היינו יכולים לבדוק אם השימושים החברתיים אכן סוגרים את הפערים התקשורתיים ומרחיבים את הרשתות החברתיות של העולים מעבר לגבולות הקבוצה שלהם, ובמקביל מהווים גם דרך נוספת לחיזוק הקשרים עם בני קבוצתם. בקרב כל הקבוצות נמצאו שיעורים נמוכים של קניות מקוונות ושל תשלומים באמצעות האינטרנט. עיון בפערים בין הקבוצות מלמד שבקרב עולי המערב והישראלים הוותיקים, שימושים אלו נרשמו כבר בשלב “הרוב המקדים” במונחים של רוג’רס, בעוד שבקרב שאר הקבוצות תשלומים באמצעות האינטרנט וקניות מקוונות החלו רק לחדור אל ה”רוב המקדים”. על פי תאוריית פער הידע (1970 ,Tichenor, Donohue & Olien), אפשר לשער כי ככל שיגדל השימוש בשירותים אלו, כך יעמיק גם הפער שבין הקבוצות.

במחקר זה חולקו השימושים השונים באינטרנט לשני סוגים עיקריים: שימושים אינסטרומנטליים (שליחה וקבלה של דואר אלקטרוני, חיפוש מידע וביצוע קניות ותשלומים) ושימושים בידוריים (משחקים, פורומים והורדת תכנים). נדגיש שקיים קשר חיובי בין שני סוגי השימושים; כלומר אין ביניהם סתירה, אלא הם משלימים זה את זה.

ההבדלים הבולטים בין הקבוצות נמצאו בשימושים האינסטרומנטליים. עולי המערב והוותיקים נוטים להשתמש באינטרנט לצרכים אלה יותר מעולי חבר העמים ומעולי אתיופיה. הגלישה באינטרנט לשימושים האינסטרומנטליים דורשת שליטה טובה בשפה העברית או במקרים מסוימים בשפה האנגלית. לעולי המערב השליטה בשפה העברית אינה מהווה תנאי הכרחי לשימושים האינסטרומנטליים, שכן באתרים של מוסדות הממשלה, של חברות גדולות, של בנקים ושל רשתות מסחריות גדולות יש אפשרות לגלוש בשפה האנגלית. יתרון זה אינו קיים בעבור דוברי רוסית ודוברי אמהרית, ולכן חברי שתי הקבוצות הללו נתקלים בקשיים בשימושים האינסטרומנטליים עקב ליקויי השליטה בעברית ובאנגלית (אפשטיין, חיימץ ואוריצקי, 2003). חיפוש מידע רלוונטי למשתמשים על אודות ישראל, תשלום חשבונות וקנייה מקוונת דורשים רמת ביטחון גבוהה במובן זה שהפעולות אכן נעשות בדרך הנכונה, ולכן אי-שליטה בשפת האתר מהווה חסם משמעותי למבקשים לנקוט שימושים אלה.

עם זאת שפת אם עשויה לשמש שפת בידור (להתכתבות בפורומים ובקבוצות דיון עם בני הקבוצה, להורדת קבצים ולהשתתפות במשחקים). לכן בשימושים אלה לא נמצא יתרון לוותיקים בהשוואה לקבוצות העולים. אדרבה, בשימושים אלה יש לעולי המערב ולעולי חבר העמים יתרון בהשוואה לוותיקים. אחת הסיבות לכך היא העובדה שהרשתות החברתיות של הוותיקים מרוכזות בישראל ונגישות להם פיזית, ואילו הרשתות החברתיות של העולים מפוזרות בין ארץ המוצא ובין ארץ היעד, ובמקרה של עולי חבר העמים — גם בין פזורות אחרות של יהודי רוסיה (ליסיצה, 2006).

מחקר זה בדק את הקשר בין המשתנים הסוציו-דמוגרפיים (המגדר, הגיל, מידת הדתיות וההשכלה) ובין השימושים הדיגיטליים. ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם הממצאים הקיימים בספרות המחקר בנושא זה ומספקים תמיכה אמפירית להשערה 2.

בנוסף לכך התמקד מחקר זה בקשר בין המשתנים הסוציו-דמוגרפיים והשימושים הדיגיטליים ובין ההכנסה. בהתאם לספרות המחקר (& Cohen 2003 ,Haberfeld) גם כאן נמצאו פערי הכנסה בגין הבדלים אתניים. אמנם חלק מפערים אלה מוסבר בפערי השכלה בין הקבוצות, אולם גם לשימושים הדיגיטליים נמצא חלק בפער (ובניבויו) בין הקבוצות ברמת ההכנסה. השערה 3 בדבר תרומת השימושים הדיגיטליים להכנסה אוששה אפוא חלקית: ממצאי המחקר מעידים שעלייה בשימושים האינסטרומנטליים גוררת עלייה בהכנסה, ואילו עלייה בשימושים הבידוריים מלווה בירידה בהכנסה.

הממצאים על אודות השימושים האינסטרומנטליים מצביעים על כך שמיומנויות השימוש באינטרנט מהוות תנאי הכרחי להתקבלות למשרות “נחשבות”, והם עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרים רבים בארצות הברית ובמדינות מערביות (,Dickerson & Green, 2004; DiMaggio & Bonikowski 2008). יש להדגיש כי ההתחשבות בשימושים האינסטרומנטליים מקטינה את פערי ההכנסה בין הוותיקים ובין עולי אתיופיה. לשון אחר, מממצאי המחקר אפשר ללמוד שמיומנות בשימושים אינסטרומנטליים ושליטה בהם מהוות משאב אישי חשוב לפרט באשר לתעסוקה ולרמת ההכנסה, וזאת אף מעבר לגורמים סוציו-דמוגרפיים קלסיים, כגון השכלה. לכן שימור אי-שוויון בשימושים אינסטרומנטליים עלול להנציח או אף להגדיל אי-שוויון כלכלי-חברתי. יש אפוא להמשיך לבחון את השימושים האינסטרומנטליים ואת התוצָא (האפקט) שלהם על הפערים החברתיים והכלכליים, ועל סמך זאת יש לבנות מדיניות התערבות וחינוך העשויה לצמצם פערים דיגיטליים בשימושים אלה. בהינתן כל זאת יש לזכור שהשימושים הבידוריים אינם תורמים להעלאת רמת ההכנסה, וממילא גם לא לצמצום פערים בעולם שמחוץ למרחב הווירטואלי.

מחקר זה אינו מאפשר לקבוע אם הרשתות החברתיות שנוצרו מהשתתפות בקבוצות דיון נוצלו לצרכים אינסטרומנטליים (חיפוש עבודה, הכנסה נוספת וכדומה) או לצרכים בידוריים (התכתבויות בנושאי בידור, תרבות, פנאי, משחקים אינטראקטיביים וכדומה), ועל כן ראוי נושא זה למחקר עתידי.