לפני שהסכמתי לשמש כעורכו של כתב העת “מסגרות מדיה” חשבתי שיהיה זה תפקיד תובעני ואף כפוי טובה: תובעני, כי ככל תפקיד עריכה, ובמיוחד של כתב עת צעיר, הוא מצריך מאמצים רבים, השקעת זמן ואנרגיות, סבלנות וגם לא אחת התעקשות (על תיקונים נדרשים, על עמידה בלוחות זמנים ועוד); כפוי טובה, כי תפקיד זה מעמיד עורך במצבים לא נעימים של חוסר הסכמה וויכוחים. אין אהבות מאושרות, ואין עורכים הזוכים לאהבת הכול… ובכל זאת, למרבה ההפתעה ולשמחתי הרבה, חלק מן התחזיות הקודרות התבדו. ראשית, התפקיד אינו כה תובעני: אמנם יש פניות והגשות רבות — חלקן נדחות, רובן מצריכות שינויים ותיקונים, יש הגשות חוזרות ובדיקות חוזרות — אך הדברים נעשים באופן “חלק”, בשיתוף פעולה מלא ואפילו בידידותיות רבה. ושנית, אמנם לעתים יש חילוקי דעות, ולעתים יש ביקורת על החלטת המערכת, ועם זאת הדברים לא הגיעו לוויכוחי סרק או לחילופי מילים קשות.

אך יותר מכול, יש בתפקיד זה סיפוק רב: מאמרים טובים המוגשים לפרסום משמחים כל עורך, ומאמרים המשתפרים לאחר הערות הקוראים מביאים שמחה רבה הן לכותבים הן למערכת. זה אינו מסע שכנוע לגיוס העורך/ת הבא/ה, שהרי רק התחלתי בעבודתי; אבל יש כאן בהחלט הכרת תודה מצדי לכל הרבים שתרמו לשני הגיליונות שערכתי, ולזה שכבר נמצא בעבודה. מאחורי כל מאמר ומאמר המתפרסם כאן ניצבים לא רק כותב ועורך; נוספים להם מחווי הדעה, הקוראים ומעירים ולעתים אף קוראים גרסה שנייה ושלישית, עורכת לשון מסורה וקפדנית (ד”ר מירי הורביץ בת-משה), חברי מערכת המסייעים לי, אנשי הרשות השנייה המסייעים להוצאה לאור של כתב העת, ואפילו שני העורכים הקודמים, מוטי נייגר ועקיבא כהן, שעל עצתם ועל ניסיונם הרב אני מסתמך לא אחת.

זהו הגיליון העשירי של “מסגרות מדיה”: עשור חגיגי וראוי לציון. וכמו תמיד הוא כולל (ארבעה) מאמרים מחקריים מקוריים המתפרסמים כאן לראשונה וסקירות של (שני) ספרים חדשים.
המאמר הפותח הוא “הפער הדיגיטלי כפער חברתי, האומנם? אי-שוויון בנגישות לאינטרנט ובשימוש בו בקרב מהגרים בחברה הישראלית”, פרי עבודתן המשותפת של סבינה ליסיצה וסבטלנה צ’אצ’אשוילי-בולוטין. מחקר זה מתמקד בפערי הגישה והשימוש באינטרנט בין עולים מחבר העמים, מאתיופיה וממדינות המערב ובין האוכלוסייה הישראלית הוותיקה. הנתונים מעידים על פערים משמעותיים ומדאיגים: החוקרות מדגישות כי לפערים בין עולים וּותיקים ובין קבוצות עולים שונות יש השלכות חשובות. כיוון שגישה למחשב ושימוש בו מהווים משאב חשוב התורם לתעסוקה ולהכנסה, אי-שוויון דיגיטלי מהווה גורם המנציח, או אף מגדיל, אי-שוויון חברתי-כלכלי.

גם המאמר השני עוסק בפלטפורמה מקוונת: זהו מאמרה של ורד מלכה “פורום דיונים כזירת דליברציה וכסוכן העצמה: מקרה הבוחן של סטודנטים בחוג לתקשורת”. המחקר מתמקד במקרה בוחן ייחודי שבו סטודנטים שהשתתפו בפורום דיונים נבדקו מבחינת חוויית ההשתתפות בו ומבחינת ההשפעות שאפשר לייחס להשתתפות בפורום כזה. כפי שממצאי המחקר מגלים, הצלחתו של המיזם הנבדק מלמדת כי השילוב בין פעילות מקוונת ובין פעילות פנים אל פנים אכן אִפשר לסטודנטים התנסות חיובית בפעילות תקשורת דליברטיבית. התנסות זו עשויה להגביר את סיכויי השתתפותם של הסטודנטים בפעילות דליברטיבית רחבת היקף בעתיד, וייתכן שהיא אף תגביר את רמת מעורבותם החברתית-פוליטית.

מאמרה של איילת כהן עוסק בפורמט תקשורת מיוחד, תכנית הטלוויזיה “היום שהיה” בהגשתו האישית מאוד של גיא זהר. התכנית מעוצבת כמגזין חדשות המסכם את כותרות היום באווירה נינוחה ולא רשמית ובנימה אישית. זהר נוהג להביע בדבריו בתכנית עמדה אישית גלויה ולשלב בדיווחים הערות ביקורתיות, לרוב בנימה אירונית. התכנית “היום שהיה” נבחנה במחקר זה כחלופה ביקורתית למהדורת החדשות המסורתית. לכן מתמקדת החוקרת בדרכים שבהן משקפים הרכיבים המילוליים והחזותיים של השיח המיוחד בתכנית זו את ההתייחסות הרפלקסיבית של מפיקיה לסוגיות מרכזיות אחדות, ובהן התמורות במהות הטקסט שכותרתו “חדשות”, דרכי הפעולה של עיתונאי החדשות ותפקידם כמעוררי מודעות חברתית וכן תפקיד הצופים.
המאמר האחרון הוא פרי עטם של אורן מאיירס ואסף רוזן, “טוהר וסכנה: חדשותיות, מסגור משברי תדמית ותחקיר הצלילוֹת בקישון”. ב-26 במאי 2000 פרסם מוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות” תחקיר מאת צדוק יחזקאלי וענת טל-שיר, ובו דווח כי צוללני שייטת 13 (הקומנדו הימי) והילת”ם (יחידה למשימות תת-מימיות) של חיל הים, שהתאמנו בצלילה בנחל הקישון במשך עשרות שנים, מימי הקמת המדינה ובעיקר מאמצע שנות השישים, נחשפו לחומרים מסרטנים שמזרימים לנחל מפעלי תעשייה באזור. מחקרם של מאיירס ורוזן בחן את הסיקור העיתונאי של המשבר הציבורי שהתפתח בעקבות פרסום התחקיר.

סיקור משבר  הצלילות בקישון נבחן באמצעות שני צירים מחקריים משלימים: הציר הראשון בוחן את הבניית הערך החדשותי, והציר השני בוחן את השלב הבא במערך הייצור העיתונאי, ולפיכך הוא בוחן ומנתח את המסגורים המרכזיים שבאמצעותם סוּקר משבר הצלילות בקישון.

שני ספרים חדשים נסקרים בגיליון זה. הראשון הוא ספרה של עדי מרקוזה-הס, “העיתון — וסיפור המשפחה שמאחוריו”. ספר עב כרס זה (473 עמודים!) מספר את סיפורו של העיתון “ידיעות אחרונות”, אך מתמקד בעיקר בהיסטוריה הסבוכה, המפותלת והמרתקת של האנשים והמשפחה שמאחוריו. זה ספר מעורר מחלוקת, ולו רק משום שרבה בו הביקורת “מבפנים” ומשום שיש בו הצגת סיפורו של העיתון מן הפרספקטיבה של הצד האחד, אותו צד שהיה מעורב בהצלחתו של העיתון אך הרגיש נעזב ואף נבגד כאשר נותק ממנו. דווקא משום כך ביקשתי, באופן חריג, שיהיו לספר שלוש סקירות פרי עטם של כותבים שונים: עוזי אלידע, מרדכי נאור ועוזי בנזימן. לשמחתי מצאתי שהספר המרתק הזה זכה לסקירות מרתקות לא פחות ואף דקדקניות מאוד. הספר השני שנסקר בגיליון הנוכחי הוא ספרו של רפי מן, “המנהיג והתקשורת: דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948″. יש בספר זה הצגה מרעננת ומחדשת של יחסי בן-גוריון והתקשורת ואף שבירת מיתוסים: מקובל לייחס לבן-גוריון עמדת כוח שתלטנית לגבי התקשורת וגם נכונות מתמסרת של התקשורת דאז להתגייס לשירותו של המנהיג. אך בספרו של רפי מן, נבחנות ואף מנותצות כמה מן הקביעות הללו. אורן מאיירס ויורם פרי כתבו את סקירות הספר הזה.

וכדרכי, כמה מילים לגבי העתיד: גיליון זה מופץ בכינוס השנתי של האגודה הישראלית לתקשורת. אנו מבקשים ממגישי המאמרים לכינוס זה להגישם גם ל”מסגרות מדיה”, הבימה הרשמית של האגודה הישראלית לתקשורת, הבימה שלה נחשפים חוקרי התקשורת, המורים לתקשורת, הסטודנטים ותלמידי התיכון, העיתונאים ואנשי תקשורת רבים. כמובטח, אנו עושים הכול כדי שההליכים יהיו מסבירי פנים, מהירים ובכל זאת מעמיקים וכבדי ראש. גם מאמר שאינו מתקבל יזכה להערות ולהצעות לתיקון ולשיפור. תהליכי ההערכה מהירים למדי, ובכל שלב ושלב מקבלים החוקרים דיווח על התקדמות התהליך. אמנם לא נפרסם מאמרים שהתפרסמו כבר בבימות אחרות, אך אנו מעודדים הגשת מאמרים בגרסה “ישראלית”, המותאמים לקהל ישראלי והמתמקדים בתקשורת הישראלית על כל היבטיה, ובכללם תקשורת המונים ותקשורת בין-אישית.

להתראות בגיליון הבא של “מסגרות מדיה”.
פרופ’ גבי וימן